שלודי ואח' נ' ספידי קול בע"מ

פסק דין

הנתבעת היא חברה שעיסוקה בהפקת אירועים. בעל החברה ומנהלה הינו מר קרול זילברשטיין (להלן: "מר זילברשטיין").

התובעים, ה"ה עומר שלודי (עומר) ואיסחאק שלודי (איסחאק), הם אחים. הם הועסקו על ידי הנתבעת כפועלים בשכר שעתי בשיעור 25 ₪ לשעה, כדלהלן: עומר הועסק על ידי הנתבעת מחודש 5/07 עד ליום 13.11.08. איסחאק הועסק על ידי הנתבעת מחודש 6/07 עד 13.11.08.

אין מחלוקת כי התובעים התפטרו. אמנם התובעים טוענים בסיכומיהם כי הם פוטרו, אך תרגום למונחים משפטיים של גרסתם העובדתית בעניין נסיבות סיום עבודתם מעלה בבירור כי טענת התובעים היא כי הם התפטרו בשל העלבתם על רקע מוצאם וכי מדובר בנסיבות בהן אין לדרוש מעובד להמשיך בעבודתו.

לאחר סיום עבודתם הגישו התובעים תביעה זו לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי חגים, דמי הבראה, דמי נסיעות והפרשי פנסיה.

התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת

הצדדים חלוקים בשאלה אם התפטרותם של התובעים היתה בנסיבות המזכות אותם בפיצויי פיטורים, אם לאו.

בעניין הרקע להתפטרות התובעים, אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

א.מר זילברשטיין קיזז ממשכורותיהם של התובעים לחודש 10/08 סכומים בגין אבדן כלי עבודה של הנתבעת. הסכום שקוזז ממשכורתו של עומר היה 700 ₪ והסכום שקוזז ממשכרותו של איסחאק היה 1,000 ₪.

ב.כלי העבודה בהם מדובר הם מברגה ומכשיר מדידה שאבדו באחד האירועים בהם עבדו התובעים מספר חודשים לפני כן.

ג.מר זילברשטיין הודיע לתובעים שהם נושאים באחריות לאבדן הכלים ובשל כך מבוצע קיזוז השכר.

ד.בעקבות הקיזוז בשכר התובעים התעורר ויכוח בין התובעים לבין מר זילברשטיין וסיום עבודתם של התובעים אירע סמוך לויכוח וכתוצאה ממנו.

התובעים טוענים בסיכומיהם כי מר זילברשטיין מיהר להאשים את התובעים דווקא בגניבת הכלים למרות שלא היו לכך ראיות כלשהן ולמרות שבאירוע בו אבדו הכלים השתתפו עובדים נוספים. לטענתם, מר זילברשטיין אמר להם "אני לא מאמין לאף ערבי", וכן אמר לכל אחד מהם שאם החלטתו על קיזוז הכספים ממשכורתם אינה מוצאת חן בעיניהם "אתה יכול ללכת". לטענת התובעים, הם הואשמו בגניבה על רקע מוצאם בלבד, ללא בסיס ראייתי, והאשמה זו בצירוף אמירת מר זילברשטיין כי הוא לא מאמין להם בשל היותם ערבים, יצרו נסיבות ביחסי עבודה בהן אין לדרוש מהם להמשיך בעבודתם ולכן הם זכאים לפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

מר זילברשטיין הכחיש בעדותו בתוקף כי אמר לתובעים שהוא אינו מאמין להם בשל היותם ערבים או כי הוא אמר "אני לא מאמין לאף ערבי". לטענת מר זילברשטיין, הוא נקט בצעד של קיזוז ממשכורתם של התובעים לאחר שהתובעים העלימו מאתרי האירועים כלי עבודה רבים שעלותם קטנה יחסית, בגינם לא חוייבו, אך לאחר שנעלמו מברגה ומכשיר מדידה, שהם מכשירים שעלותם גבוהה, והתובעים הבטיחו לו באופן חוזר ונשנה כי יפצו את הנתבעת בגין אבדן הכלים אך לא קיימו את הבטחתם, הוא החליט על קיזוז ממשכורתם. בתגובה לכך הודיעו לו התובעים על הפסקת עבודתם וחרף דרישתו כי יעבדו בתקופת ההודעה המוקדמת שבסופה ייבחנו הדברים שנית, הם עזבו את העבודה ביום 13.11.08 ללא הודעה מוקדמת.

בטרם נכריע בין גרסאות הצדדים, נתייחס לטענת התובעים בהיבט המשפטי. בדב"ע לד/49-3 יצחק אהרונוב נ. עבד אל קאדר וותד, פד"ע ה' 472, נאמר באמירת אגב על התבטאות של מעביד בנוסח "אתה שקרן בן שקרן, כלב בן כלב, ערבי מלוכלך", כי אלו דברים מחפירים, ואין עובד חייב לשמוע דברים כאלה ממעבידו, במיוחד כאשר מדובר ב"מילים מעליבות הפוגעות לא רק בעובד כפרט אלא בעובד כבן לאום מסוים או דת מסויימת", וכי מעשה פסול כזה, אף אם נעשה בעידנא דריתחא, עשוי לבסס "נסיבות.. בהן אין לדרוש (מעובד) כי ימשיך בעבודתו" לעניין סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים. נראה כי זוהי האסמכתא המשפטית שעליה התובעים מבססים את תביעתם לפיצויי פיטורים (למרות שהיא לא אוזכרה על ידם).

בהתאם לכך, עלינו להכריע בין גרסאות הצדדים בעניין נסיבות סיום עבודתם ולהתייחס לשאלה אם מר זילברשטיין אכן האשים את התובעים בגניבה ללא בסיס ראייתי ובשל מוצאם הלאומי והאם אמר לתובעים כי הוא לא מאמין לאף ערבי.

התובעים אינם חולקים על כך שעד לאירוע של הקיזוז ממשכורתם, לא היה דבר מה בהתנהגותו של מר זילברשטיין שהיה נגוע בהתייחסות מפלה על רקע לאומי או דתי. איסחאק העיד כדלהלן:

"ש. היו לך חברים?

ת. כולם היו חברים.

ש. גם יהודים.